בתי אבות כראי תרבות 

בתי אבות בחברה מסורתית

באופן מסורתי, כקו מנחה, חוצה תרבויות, האחריות והמחויבות לשלום האוכלוסיה המבוגרת, נחו בידי התא המשפחתי ובפרט על דור הילדים. משפחות מורחבות נהגו לחיות תחת אותה קורת גג ולבצע את כל משימות היומיום יחדיו, ביניהן טיפול בילדים ובזקני המשפחה, שעזרו אף הם, על פי יכולתם, למאמץ הקיבוצי. 

עד היום, תרבויות רבות, במקומות שונים בעולם, ממשיכות את הוויי החיים המשפחתי-שבטי, בו למשפחה הגרעינית והמורחבת תפקיד מרכזי, המיחס חשיבות רבה לשמירה על שלום בית, חינוך הילדים ודאגה לזקנים, להם אף חולקים כבוד רב. תרבויות אלו, רואות במוסדות כדוגמת בתי אבות סיום עצוב, עלוב ומחפיר לאבות המשפחה, אות עניות לחבריה הצעירים. בתי אבות, בחברות המתוארות לעיל, קיימים קודם כל ובעיקר עבור זקנים עריריים ועניים, אשר אין להם קרובים שיקחו אותם תחת חסותם בדמי ימיהם. בתי אבות סיעודיים או בית חולים לתשושי נפש, נכללים תחת אותה קטגוריה של בתי אבות, מאחר והמשפחה עם או בלי עזרה נוספת, אמורה לדאוג לכל צרכי בניה וזקניה.

בתי אבות בחברה מודרנית

המהפך התרבותי והטכנולוגי, שחל בחברה המערבית, המודרנית, שינה לחלוטין תפישות ומנהגים רבים, ביניהם היחס לזיקנה, לבני גיל הזהב, לאורח החיים המשפחתי המסורתי ויחד עם אלו, אף הביא למהפכה בתחום בתי אבות, שכיום הוא תחום מסחרי מפותח, ענף ומשגשג. לא במהרה הושג השינוי התודעתי, בעיקר בקרב בני הדור הישן, שתפישתו את בתי האבות מושרשת בחינוך מבית והיכרות מוטעית של המוסדות המדוברים.

מאחר שבעבר היו מוסדות אלו ברירת מחדל למחוסרי יכולת ותמיכה, רובם ככללם של המוסדות, הקרויים, בתי אבות, היו מקומות אפלים, מוזנחים ומדכאים, בדומה לצורה בה מצטייר לנו בית יתומים בספריו של דיקנס. אין הדבר נכון כמובן לימינו אנו, בהם בתי אבות רבים, פרטיים וציבוריים, נדמים יותר למלון דירות מפואר, מלא באטרקציות, פעילויות, מרחבים פתוחים מטופחים, טיפול רפואי איכותי ועזרה צמודה. נכון שגם כיום, בתי אבות סיעודיים או בית אבות לתשושי נפש, אינם מסוג המקומות, שאדם שפוי בנפשו, יבחר לו כמקום מגורים נכסף, אך אין זה בגלל המקום עצמו, אלא בגלל המצב בו האדם שרוי. מצב המגדיר אותו כנזקק לסוג זה של טיפול. עם זאת, אדם המגיע למצב סיעודי, נפשי או פיזי, ייטב לו לשהות במוסד מתאים, כמו בית אבות לתשושי נפש, מאשר בביתו שלו,  מאחר וקשה להתחרות עם רמת הטיפול המוצעת שם ועוד יותר מזה, עם הגירויים וההפעלות החברתיות, תרבותיות וכמובן עם הזמינות והרמה של הטיפול הרפואי.

מה חולל את שינוי היחס כלפיי בתי אבות?

אוסף של דברים הוביל למהפך הקיצוני שתפישתנו את הזיקנה ומוסדותיה, ביניהם עלייה חדה בתוחלת החיים, הצטמצמות גודל המשפחה, סגנון החיים העצמאי, הן של הדור המבוגר והן של דור הילדים והנכדים, הפיזור הגיאוגרפי של משפחות ויציאתן של הנשים לקריירות חיצוניות, מה שמשאיר בידן פחות זמן לטפל בכל צרכי הבית והמשפחה. כמובן, שבמקביל לכל הסיבות הללו, התפתחו, באופן ניכר, גם תנאי המחייה, המוצעים לדיירי בתי אבות וכמו שצויין קודם לכן, אפילו בתי אבות סיעודיים רבים, מהווים מקום מקלט ומפלט נעים יותר מכל בית פרטי בודד; ובאותה צורה, מי שנדרשת לו שמירה מתמדת בשל דמנטיה, למשל, יוכל לקבל אותה, יחד עם רמת חיים גבוהה, רק במוסדות יעודיים, כמו בית אבות לתשושי נפש.

בחברה המודרנית ישנו שפע של היצע, הבא לענות על הביקוש הגדול. קיימים סוגים רבים ומגוונים של בתי אבות סיעודיים, של בתי אבות, המיועדים לאנשים בריאים ונמרצים, שמעוניינים לשדרג את רמת חייהם וגם למרבה הצער, לנוכח העלייה המספרית של תשושי הנפש, אולי בגלל העליה בתוחלת החיים, ישנן גם תצורות מגוונות של בית אבות לתשושי נפש.

הבשורה, שמביאים עימם כל אותם בתי אבות, היא חיובית ומעודדת. החיים ממשיכים גם בגיל השלישי. אדם מזדקן, לא צריך עוד להרגיש כאבן ריחיים על צואר ילדיו. אין הוא צריך להיות מוגבל בפעילויותיו וניידותו. הוא יכול הוא למצוא עיסוקים, תחביבים וגירויים מסוגים שונים בחברת בני גילו ולהנות מעצמאות גדולה יחסית. אם פעם, הורים מזדקנים חששו, שילדיהם, שמעוניינים בעצמאות לעצמם, ינסו לברוח ממחויבותם ו'יכניסו' אותם למקום המפחיד, ששמו, בית אבות, כיום, אלו הם, הבוחרים לעבור אל דיור מוגן שכזה. בני גיל הזהב עצמם, מחפשים את הדרך הנעימה והטובה ביותר להעביר בה את שנות חייהם הנותרות והתשובה היא כנראה - בית אבות.